איך שומרים על ארבעת המינים שיישארו טריים

רוב מה שקורה לסט במהלך החג אינו שאלת כשרות. הוא שאלה של לחות, טמפרטורה ואיך אתם מניחים את הדברים בין נטילה לנטילה — ולכן רוב מה שכתוב כאן הוא עצה מעשית ולא הלכה. אבל יש כמה נקודות שבהן המעשי והלכתי נפגשים, ואת אלה סימנּו במקורות.

שולחן ערוך או״ח תרמ״ה, ה; תרמ״ו, ז; תרמ״ז, ב; תרמ״ח, א; פניני הלכה סוכות ד, ז-ט.

הערבה — הראשונה להתייבש#

זה לא מקרה ולא איכות ירודה, אלא טבע המין: ״התכונה המרכזית של הערבה שהיא מלאה חיוניות וכוח צמיחה, ולכן מטבעה היא גדלה ליד מים; וכשהערבה אינה במים היא מתייבשת במהרה״. ערבה שנשארה על השיש בסלון ליום שלם תיראה אחרת לגמרי מערבה שהוחזרה למים אחרי הנטילה.

פניני הלכה סוכות ד, ט.

שלוש הדרכים שהובאו בפוסקים, וכולן עובדות:

1. מים — להשרות את קצות הגבעולים במים. זו הדרך הקלאסית שבמשנה ובשולחן ערוך.
2. מגבת לחה — ״יש נוהגים לעטוף את הערבות במגבת לחה״; ויש שכתבו להדר שכל הלולב ומיניו יישארו לחים ורעננים על ידי עטיפה במטלית רטובה.
3. נרתיק אטום — ״ולפעמים על ידי שמירתן בנרתיק פלסטיק אטום, והוצאתן לצורך המצווה בלבד, הן נשמרות בהידורן כל ימי החג״ — ובתנאי שלא שהו זמן רב בחוץ קודם לכן.

משנה סוכה מ״ב ע״א; שולחן ערוך או״ח תרנ״ד, א; פניני הלכה סוכות ד, ט; ה, ז; ילקוט יוסף סימן תרמ״ז; ספר יראים מצווה קכ״ד.

ילקוט יוסף הל׳ לולב; חזון עובדיה סוכות; מקראי קודש נספח ט, עמ׳ 944.

ההדסים במקרר: איך ואיפה#

ההדס נשמר טוב יותר מן הערבה, אבל הוא רגיש במיוחד לדבר אחד: חום מלבין אותו. הדסים מלבינים בשמש, ליד חלון, ואפילו בתא מטען של רכב — וזו הסיבה המעשית העיקרית להלבנת עלים לאורך כל שרשרת האספקה. ומאחר שהמבחן ההלכתי ליובש בהדס הוא צבע העלים, הלבנה היא בדיוק הדבר שאנחנו מנסים למנוע.

מקראי קודש פרק ג הערה פ״א וציור 46; שולחן ערוך או״ח תרמ״ו, ז; משנה ברורה שם ס״ק כ׳-כ״א.

בפועל, מה שעובד: לפרק את האגד ולהניח את ההדסים בצנצנת מים, כמו זר. מקרר — כן; מקפיא — לא. נקודה של יושר: לקירור אין מקור הלכתי מפורש, וזו עצה מעשית בלבד — המקבילה המודרנית לאותה ״שמירה בלחות״ שהפוסקים מדברים עליה. במקרר הניחו אותם במדף הירקות, לא בדלת שנפתחת ונסגרת, ולא צמוד לדופן האחורית שקופאת.

פניני הלכה סוכות ה, ז; משנה סוכה מ״ב ע״א.

שולחן ערוך או״ח תרמ״ו, ב; משנה ברורה שם ס״ק ז-ח.

הלולב באריזה#

בלולב יש שני דברים שונים שרוצים לשמור עליהם, והם לא אותו דבר. הראשון הוא לחות — שלא יגיע ליובש והלבנה. השני, והוא הייחודי ללולב, הוא שהתיומת לא תמשיך להיפתח: העלה האמצעי נוטה להיפתח עוד קצת כל יום, ובעיקר אחרי אחיזה חזקה ואחרי נענועים.

שולחן ערוך או״ח תרמ״ה, ה; פניני הלכה סוכות ד, ו-ז; מקראי קודש עמ׳ 60–61 ס״כ.

• לעטוף — בשקית או בניילון נצמד, או להשאיר בנרתיק אטום; פניני הלכה מזכיר את הנרתיק האטום כדרך לשמור על טריות.
• מקום — מוצל וקריר. שמש ישירה מייבשת את העלים והופכת אותם לשבירים, וקצוות שרופים הם הסימן הראשון.
• מים — אפשר להניח את תחתית הלולב במעט מים, ובלבד שלא יירטב החלק העליון.
• בדיקה יומית — שהאגד לא התרופף ושהלולב לא שקע כלפי מטה, עד שכבר אין טפח מעל ראשי ההדסים והערבות.

פניני הלכה סוכות ד, ט; ה, ז; שולחן ערוך או״ח תר״נ, א-ב; מדריך הקנייה החב״די (COL).

פניני הלכה סוכות ד, ו; מקראי קודש עמ׳ 60–61 ס״כ והערה נ״א; עמ׳ 68.

למה אתרוג לא נכנס למקרר#

כי הבעיה של האתרוג היא לא יובש. אתרוג מאבד לחות במשך השבוע, וזה אינו פוסל אותו אלא אם הגיע לגדר ״יבש״ ממש — שאינו מוציא שום ליחה — וזה כמעט לא קורה בשבוע אחד באתרוג טרי. הבעיה של האתרוג היא הפוכה: מכות, שפשופים ורטיבות.

שולחן ערוך או״ח תרמ״ח, א; פניני הלכה סוכות ד, יא.

ולכן ההנחיות באתרוג הן הנחיות של הגנה פיזית, לא של לחות: לשמור אותו בפשתן או בשרוול ספוגי — הפשתן הוא המנהג הוותיק והשרוול הוא המקבילה המודרנית — ובקופסה שבה הוא לא מתגלגל, שריפוד רופף גורם נזק במקום למנוע אותו. לא לשפשף, לא לגרד, לא ״לצחצח״; לא להשרות אותו במים; ולא להשאיר אותו בשמש או ברכב חם.

פניני הלכה סוכות ד, יא; שולחן ערוך או״ח תרמ״ח, טו.

ארבעת המינים למהדרין — הרב עדס, ערך ניקוי האתרוג.

ולמען הדיוק: הפוסקים כן מזכירים שאתרוג ששמור בקירור או בשקית אטומה עשוי לשמור על לחותו אף לאחר זמן רב. אבל זו אמירה על שימור ממושך, לא על שבוע החג — ולשבוע החג, שבו האתרוג נמצא ביד כמה פעמים ביום, קופסה מרופדת בחדר קריר עדיפה על מקרר בכל מדד.

פניני הלכה סוכות ד, יב ע״פ ביכורי יעקב ושער הציון ח.

פניני הלכה סוכות ד, ט; ד, יא; ה, ז; שולחן ערוך או״ח תרנ״ד, א; מקראי קודש פרק ג הערה פ״א.

החלפת ערבות במהלך החג#

זו אינה חובה אלא מנהג הידור, אבל הוא מנהג מפורש. הרמ״א בדרכי משה: ״שנוהגין במקומותינו ליקח כל ימי חול המועד ערבה חדשה, היכא דאפשר, למצווה מן המובחר״. ופניני הלכה מנסח את שתי הדרכים כשתיהן לגיטימיות: ״יש מהדרים להחליף בכל יום את הערבות, מפני שעיקר ההידור בערבות שיהיו רעננות; ורבים מסתפקים בכך שמשתדלים לשמור עליהן שלא יתייבשו״.

רמ״א או״ח תרנ״ד, א ודרכי משה סימן תרנ״ד; פניני הלכה סוכות ה, ז; ד, ט; ילקוט יוסף סימן תרמ״ז.

ושתי נקודות שקובעות אם ההחלפה בכלל דחופה. הראשונה, וההבדל העדתי כאן ממשי: לאשכנזים ערבה שיבשה או שנשרו רוב עליה פסולה כל שבעת הימים; לספרדים היא פסולה ביום טוב הראשון בלבד, ובחול המועד נוטלים אותה בברכה. השנייה: כשמחליפים, לקשור מחדש או להוסיף קשר — אין להסתפק בתחיבת הערבה החדשה לתוך הקשר הקיים, כדי לקיים מצוות אגידה.

מקראי קודש פרק ד סעיפים ט״ו, כ״א, כ״ה; שולחן ערוך או״ח תרמ״ז, ב; משנה ברורה תרנ״ד ס״ק ה; פניני הלכה סוכות ה, ז.

משנה סוכה מ״ב ע״א; שולחן ערוך או״ח תרנ״ד, א; פניני הלכה סוכות ה, ז.

להחיות ערבה שהתחילה להתייבש#

הכלל שנותן פניני הלכה קצר וברור: אם המינים כבר החלו להתייבש, עדיף להניחם תחילה במים לשיקום — ורק אחר כך להחזיר לנרתיק האטום. נרתיק אטום על ענף שכבר יבש רק משמר את המצב.

פניני הלכה סוכות ה, ז.

ובהדס יש לזה אפילו מבחן הלכתי מסודר: מי שאינו בקי אם ההדס יבש או כמוש — ישרה אותו במים יום או יומיים; אם חזר למראהו ולמישושו, סימן שהוא לח, ואם לאו — יבש. ומן המשנה ברורה משמע שגם בלולב, לולב יבש שהושרה במים וחזר לקדמותו מועיל — אף שהדבר נאמר בהדס, ויש שכתבו שייתכן שהוא הדין בלולב.

משנה ברורה תרמ״ו ס״ק כ׳ בשם תמים דעים; פניני הלכה סוכות ד, ח; משנה ברורה תרמ״ו ס״ק ב; מקראי קודש עמ׳ 85 הערה.

ילקוט יוסף הל׳ לולב; חזון עובדיה סוכות; מקראי קודש נספח ט, עמ׳ 944.

הלולב שהשחיר והאתרוג שקיבל מכה#

באתרוג זו התופעה הכי שכיחה בחג, וברוב המוחלט של המקרים אין כאן שאלת כשרות: ״גם לאחר שהאתרוג נקטף, אם יקבל מכה קלה, יש חשש שייפצע ויפריש מעט נוזל שקוף שיגרום להופעת כתם חום באותו מקום. ואמנם כתם זה אינו פוסל, אולם הוא פוגם בהידור״. ומה עושים מיד: ״ואם אירע שהאתרוג קיבל מכה — טוב לשוטפו, כדי להסיר ממנו את הנוזל שהפריש, ולמנוע בכך את הכתמתו״. שטיפה קצרה אינה ״כבוש״ ואינה בעיה.

פניני הלכה סוכות ד, יא.

אותו מנגנון בדיוק עומד מאחורי האתרוג שמשחיר מן הנענועים: החיכוך יוצר מיקרו-פציעות בקליפה שמפרישות נוזל ומשחירות. כתם חום או אפרפר בגוף האתרוג כמעט תמיד אינו פוסל ופוגם רק בהידור. מתי כן שואלים: אם הכתם שחור ממש, או חום כהה שקשה להכריע אם הוא שחור, או אם הוא בחוטם ונראה לעין בראייה רגילה.

שולחן ערוך או״ח תרמ״ח, יב, טז-יז; משנה ברורה שם ס״ק מ״ו; קיצור שולחן ערוך ילקוט יוסף תרמ״ח, ל״ט ע״פ חתם סופר סוכה ל״ו וחזון עובדיה סוכות.

בלולב, מה שנראה כהשחרה הוא ברוב המקרים קצות עלים שנשרפו מן השמש ונעשו חומים או אדומים. מעיקר הדין אין זה פוסל ולרוב הפוסקים כשר — לחזון איש זה שינוי צבע בלבד ואינו יבש, והגרש״ז אויערבך כתב ״אינו נחשב יבש כלל, אלא שינוי צבע״. ויש מחמירים שלא יהיה בראשי העלים שום מראה אדום: הגר״מ אליהו והגרי״ש אלישיב, וכן נהג הגרי״ז מבריסק לעצמו — וזה הידור, לא דין.

מקראי קודש עמ׳ 84 סמ״א והערות קי״ב-קי״ג; ילקוט יוסף הל׳ לולב.

ט״ז תרמ״ח, ה; משנה ברורה שם ס״ק י״א; רמ״א או״ח תרמ״ט, ה.

מה עושים עם המינים אחרי סוכות#

קודם כול, מתי מותר בכלל לגעת: ארבעת המינים הוקצו למצוותם כל שבעת הימים, ולכן גם אחרי שקיים את המצווה בהושענא רבה אסור לאכול מן האתרוג ולהריח בהדס עד סוף היום השביעי — ואם התנה על כך מראש, מותר. משתסתיים היום השביעי, פקע האיסור.

תוספות סוכה י, ב; ביאור הלכה תרס״ה, א; פניני הלכה סוכות ו, ד.

ואחר כך — אין חובת גניזה. ארבעת המינים הם תשמישי מצווה ולא תשמישי קדושה, ולכן אינם צריכים גניזה; אבל אסור לבזותם, כיוון שנעשתה בהם מצווה: לא לזרוק לאשפה מטונפת ולא במקום שהכול דורכים עליהם. מותר להניחם בחצר או בכל מקום שמניחים בו גזמי עצים ועשבים.

שולחן ערוך או״ח תרס״ד, ח; פניני הלכה סוכות ו, ד.

ומעבר לזה יש מנהגים, וכולם מנהגים ולא חובות: הערבות — נהגו להצניען עד פסח כדי לשרוף בהן את החמץ או לאפות בהן את המצות, ״כדי לעשות בהן מצווה״; הלולב — יש שורפים אותו עם החמץ בערב פסח מאותו טעם; ההדסים — משתמשים בעליהם לברכת בשמים בהבדלה; האתרוג — יש עושים ממנו ריבה, יש שומרים אותו עד ט״ו בשבט, ויש נועצים בו ציפורן ומשתמשים בו לבשמים. ומנהג יפה במיוחד למי ששואל ״חבל לזרוק״: מובא בהגהות מיימוניות שריב״ק היה מתקן מעצי הערבה של הושענא רבה ושל הלולב קולמוסים לכתיבת ספר תורה.

רמ״א או״ח תרס״ד, ט בשם מהרי״ו ומהרי״ל; פניני הלכה סוכות ו, ד; הגהות מיימוניות, מובא בארבעת המינים למהדרין עמ׳ 252.

ולבסוף, הדבר שהכי משפיע על כמה טוב הסט ייראה ביום השביעי, קורה עוד לפני שהוא מגיע הביתה: מתי קונים ומאיזה מלאי. סט שנקנה שבועיים מראש ונשמר נכון יגיע לחג יפה; סט שנקנה מוקדם ונשכח על שולחן במרפסת — לא. מתי כדאי לקנות ארבעת המינים הוא מדריך בפני עצמו, ובחירת הלולב עצמו קובעת כמה הוא סלחני לשבוע שלם של אחיזה.

← לכל המדריכים