איך בוחרים לולב — התיומת, השיעור, וכל השאר

מי שעומד מול ערימת לולבים בפעם הראשונה רואה חמישים ענפים ירוקים זהים. ההבדל ביניהם קיים, אבל הוא קטן ונמצא במקום אחד מוגדר. מי שיודע איפה להסתכל בודק לולב בדקה. מי שלא — בוחר לפי גודל, שהוא כמעט הפרמטר הפחות רלוונטי.

פניני הלכה סוכות ד, ד; ד, ה; שולחן ערוך או״ח תר״נ, א.

מבנה הלולב — השדרה, העלים, התיומת#

לפני שבודקים משהו, צריך לדעת איך קוראים לולב. ארבעה מונחים, וכל השאר נגזר מהם:

• שדרה — הקנה המרכזי שממנו יוצאים העלים לשני הצדדים. השיעור ההלכתי נמדד בשדרה בלבד, לא בעלים שמעליה.
• עלה כפול — כל ״עלה״ בלולב הוא בעצם שני עלים המחוברים זה לזה בגַבָּם. כך הם גדלים: ״שנים שנים ודבוקים מגבן״.
• תיומת — מקום החיבור שבגב שני העלים, שעושה אותם תאומים ועלה אחד.
• העלה האמצעי (העליון) — כשמטפסים עם האצבע לאורך השדרה כלפי מעלה, מגיעים לנקודה שבה השדרה נגמרת ומתפצלת לעלים. העלה האחרון והאמצעי שיוצא משם הוא מוקד רוב שאלות הכשרות בלולב.
• קורא (בהגייה חסידית ״קָארֶע״) — קליפה חומה-אדמדמה טבעית העוטפת את גב העלים העליונים ומצמידה אותם.

שולחן ערוך או״ח תרמ״ה, ג; משנה ברורה תר״נ ס״ק ב; משנה ברורה תרמ״ה ס״ק כ״ט; פניני הלכה סוכות ד, ו.

תיומת: מה זה וכמה זה קריטי#

הגמרא פוסלת לולב ש״נחלקה התיומת״, ונחלקו הראשונים במה בדיוק מדובר. לשיטת הרי״ף והרמב״ם, וכך פשט השולחן ערוך, הפסול הוא כשנחלקה התיומת ברוב העלים וברוב אורכו של כל עלה — ולפי זה אין הבדל בין העלה האמצעי לשאר, ואפילו נחלק האמצעי כולו כשר. לשיטת רב פלטוי גאון והר״ן, ״התיומת״ היא העלה האמצעי העליון עצמו, ואם נחלק — פסול; וכך פסק הרמ״א, ״והכי נוהגין״.

סוכה ל״ב ע״א; שולחן ערוך או״ח תרמ״ה, ג; משנה ברורה שם ס״ק י״ב-י״ג; רמ״א תרמ״ה, ג ע״פ תרומת הדשן סי׳ צ״ז.

למעשה, אף שרוב הראשונים מקילים, כמעט לא נמצאו אחרונים שהתירו ביום הראשון לולב שנחלקה תיומת העלה האמצעי — וכך נוהגים בכל העדות. אבל מתי הפסול חל: ״נחלקה התיומת״ הוא פסול מדין חסר, ולכן פוסל ביום הראשון בלבד; בשאר ימי החג הלולב כשר ומברכים עליו.

פניני הלכה סוכות ד, ו והערה; משנה ברורה תרמ״ה ס״ק י״ז; פניני הלכה סוכות ד, ד; מקראי קודש עמ׳ 59 סי״ט.

וכמה צריך שייפתח?

זו המחלוקת הכי מעשית בלולב כולו, ויש בה שלוש רמות. חשוב להבין שהיא לא ״כמה מחמירים״ אלא שלוש הגדרות שונות של אותו פסול:

משנה ברורה תרמ״ה ס״ק ט״ז וס״ק י״ט-כ׳.

וכאן ההבחנה שאסור לפספס: פסול פתיחת העלה האמצעי לבדו הוא בעיקר דין לאשכנזים. לספרדים נפסל הלולב רק כשנחלקו רוב העלים וברוב כל עלה — ״וזה דבר נדיר״ — ולכן הדין הזה כמעט אינו מצוי אצלם למעשה. יש לזה גם טעם: המחמירים בנפתחה מעט חוששים שעל ידי הכסכוס בנענועים תיסדק כולה, ולספרדים שאינם מכסכסים כלל אין לחשוש.

מקראי קודש עמ׳ 52–53, 54, 55 הערה, 56 סי״ד-סט״ז; חזון עובדיה סוכות.

פניני הלכה סוכות ד, ו; משנה ברורה שם; מקראי קודש עמ׳ 55 הערה מ״א.

ולולב עם קורא?

הקורא סוגר את ראש הלולב ואי אפשר לפתחו או לתקנו. לדעת ביכורי יעקב, כשהעלה האמצעי סגור על ידי הקורא דינו כסגור — ואפילו אם לאחר הסרת הקורא יתברר שהיה פתוח; לפי זה לולב עם קורא הוא מהודר, וכך הורה הגר״מ אליהו. ולמאמר מרדכי הקורא אינו מחשיב את העלה כסגור, ולכן המהדרים מעדיפים לולב בלי קורא כדי לראות בעצמם — וכן דעת החזון איש וחזון עובדיה. טעם נוסף למנהג אשכנז: נוהגים לכסכס בעלי הלולב בנענועים, וכשיש קורא אי אפשר.

פניני הלכה סוכות ד, ו והערה; מקראי קודש עמ׳ 78–81 סל״ה-סל״ז; ביכורי יעקב תרמ״ה, ט׳ ותרמ״ה, ב׳.

אין חובה בשום כיוון — הקורא אינו תנאי בכשרות אלא הידור וסימן. ואם נפל אחרי הקנייה, הלולב כשר לגמרי; רק מי שרוצה שיישאר גם מהודר צריך לוודא בעין שהעלה האמצעי סגור. ונקודה מעשית: אסור לקונה להסיר את הקורא לפני הקנייה אלא ברשות מפורשת של המוכר — גם מפני שאם יתגלה פסול הפסיד את המוכר, וגם מפני שההסרה עצמה עלולה לפתוח את התיומת.

מקראי קודש עמ׳ 80 הערה צ״ח; מדריך הקנייה החב״די (הרב שמואל גדסי, COL).

שיעור השדרה ואיך מודדים#

״שיעור הדס וערבה ג׳ טפחים, ושדרו של לולב ד׳ טפחים, כדי שיהיה שדרו של לולב יוצא מן ההדס טפח״. המדידה בשדרה בלבד — לבד מן העלים היוצאים למעלה לאחר שכלתה השדרה. השולחן ערוך מביא שלוש שיטות בגודל הטפח, והרמ״א מסיים ״וכן נוהגין לכתחילה״ כשיטה המחמירה, ט״ז גודלים; ובדיעבד די בי״ג גודלין ושליש, ופחות מזה פסול אפילו בדיעבד כל שבעת הימים.

שולחן ערוך ורמ״א או״ח תר״נ, א; משנה ברורה תר״נ ס״ק ב וס״ק ח.

ההמרה לסנטימטרים היא המקום שבו הלקוח שומע שלושה מספרים שונים באותו יום. הטבלה מציגה את השיטות כפי שהן, בלי לעגל ובלי להכריע:

שולחן ערוך ורמ״א תר״נ, א; משנה ברורה שם ס״ק ח; פניני הלכה סוכות ד, ז והערה; מקראי קודש עמ׳ 69 סכ״ח, 71–74; ילקוט יוסף הל׳ לולב; מדריך חב״ד.

מקראי קודש עמ׳ 72–74 והערות; ד׳ המינים למעשה, שיעור הלולב › א.

שני דברים שנשכחים מסביב לשיעור. הראשון: אין שיעור למעלה — לולב יכול להיות ארוך כרצונכם, וההידור שיהיה גבוה כמקובל. השני, והמעשי יותר: השדרה חייבת לצאת טפח מעל ראשי ההדסים והערבות — לא מעל האגד, ומודדים מראש השדרה ולא מקצה העלים. טפח כאן הוא כ־8–8.2 ס״מ לשיעור הגר״ח נאה, וכ־9.6–10 ס״מ לחזון איש. לכן קניית לולב היא לעולם לא החלטה עצמאית: היא נגזרת מן ההדסים והערבות שאיתם הוא ייקשר, ואיך המינים מסתדרים באגודה זה מדריך בפני עצמו.

שולחן ערוך או״ח תר״נ, א-ב; מקראי קודש עמ׳ 76 סל״א ונספח י״ג; פניני הלכה סוכות ד, ז.

שדרה ישרה וכפיפת הראש#

השולחן ערוך מחלק לפי כיוון העיקום. עקום לפנים, עד שנעשה גבו כגב בעל חטוטרת — פסול. עקום לאחד הצדדים — פסול, ואפילו לצד אחד בלבד. עקום לאחוריו, לצד השדרה — כשר, ״שזו היא ברייתו״. וכמה עיקום פוסל: רק כשהתעקם ממש ״כמגל״, כחצי עיגול; פחות מזה כשר ואינו מהודר.

שולחן ערוך או״ח תרמ״ה, ח; משנה ברורה שם ס״ק ל״ג, ל״ד-ל״ה, ל״ז; ערוך השולחן תרמ״ה, י״ט; פניני הלכה סוכות ד, ה.

וצריך להבחין בין שני דברים שנשמעים דומה ואינם קרובים. כפיפת השדרה — ״אם כפוף בראשו פסול, ודוקא כששדרתו כפופה״; שדרה שנכפפה בזווית עמוקה פסולה. כפיפת העלים בראשם — ״אבל עליו כפופים בראשו, כמו שדרך להיות הרבה לולבים, כשר״. זה ה״קנעפל״.

שולחן ערוך או״ח תרמ״ה, ט; פניני הלכה סוכות ד, ה.

משנה ברורה תרמ״ה ס״ק מ״א-מ״ב; שולחן ערוך תרמ״ה, ט; פניני הלכה סוכות ד, ה; מקראי קודש עמ׳ 90 סמ״ז.

נקטם הראש#

״נקטם ראשו, דהיינו שנקטמו רוב העלין העליונים — פסול״, והרמ״א מוסיף: ״ואם נקטם העלה העליון האמצעי שעל השדרה — פסול״, ואפילו נקטם כלשהו. הטעם: ״שאין זה הדר״. ובדיעבד, אם אין לו לולב אחר, מברכים עליו כשנקטם רק העלה העליון.

שולחן ערוך או״ח תרמ״ה, ו; רמ״א שם; משנה ברורה תרמ״ה ס״ק כ״ז, כ״ט בשם הגר״א, ס״ק ל׳.

מקראי קודש עמ׳ 20 סעיף י״ב; הגר״ע אויערבך בשם הגרי״ש אלישיב, מובא בארבעת המינים למהדרין.

החוט הדק כמין קוץ שנמשך בסוף העלה העליון הוא דבר מצוי בלולבים, והוא הנושא שהכי הרבה קונים נבהלים ממנו. לרוב הפוסקים אינו נחשב חלק מהעלה, וגם אם נחרך או נחתך הלולב כשר, ואדרבה ״החוש יעיד שבקטימת הקוץ הוא נראה יותר מהודר״, שאין העין שולטת בו. ויש מחמירים שהקצוות הללו הם חלק ממשי מן העלה: הגרי״ש אלישיב, שדינו כנקטמה התיומת, והגר״מ אליהו, שכתב ״ישתדל אדם שלא לקנות לולב כזה״. אנחנו לא נאמר על לולב כזה ״מהודר״ סתם, אלא ״כשר לרוב הפוסקים, ויש מחמירים״ — והנוהג כאחד השניים יבקש לולב שקצות עליו שלמים.

פניני הלכה סוכות ד, ז; ילקוט יוסף הל׳ לולב; מקראי קודש עמ׳ 84 הערה קי״ג, עמ׳ 88–89 סמ״ה והערות קכ״ד-קכ״ה.

יבש, כתמים ופיצול העלים#

יובש. לדעת השולחן ערוך, ״לולב שיבשו רוב עליו או שדרתו פסול, ושיעור היבשות משיכלה מראה ירקות שבו וילבינו פניו״. הרמ״א מביא שיש אומרים שלא מיקרי יבש אלא כשנתפרך בציפורן; והמשנה ברורה מכריע שרוב הפוסקים לא הסכימו לפירוש זה, ״ע״כ אין להקל בזה כל זמן שיש בעיר לח״. בפועל בשוק הישראלי לולב יבש כזה כמעט לא מצוי.

שולחן ערוך או״ח תרמ״ה, ה; רמ״א שם; משנה ברורה תרמ״ה ס״ק כ״ד-כ״ה; מקראי קודש עמ׳ 81–83 סל״ט-ס״מ; ילקוט יוסף הל׳ לולב.

כתמים אדמדמים בקצות העלים — קצוות שנשרפו מן השמש. מעיקר הדין אין זה פוסל ולרוב הפוסקים כשר: החזון איש והגרש״ז אויערבך, ״אינו נחשב יבש כלל אלא שינוי צבע״. ויש מחמירים שלא יהיה בראשי העלים שום מראה אדום — הגר״מ אליהו והגרי״ש אלישיב. זה הידור, לא דין — ובעיקר זה סימן שהלולב עמד בשמש.

מקראי קודש עמ׳ 84 סמ״א והערות קי״ב-קי״ג; ילקוט יוסף הל׳ לולב.

פיצול העלים. השולחן ערוך מבחין בין שני מצבים שנראים דומה: נפרדו — העלים התרחקו מן השדרה אך עדיין עולים איתה וניתן לאוגדם, וזה כשר, אלא ש״מצוה מן המובחר בלולב שאין עליו פרודות לגמרי״; נפרצו — העלים נדלדלו ואינם עולים עמה אלא תלויים למטה, וזה פסול ואפילו אגדם. וכן פסול לולב שעליו קצרים ואינם מכסים את השדרה — ויש מהאשכנזים המקילים שדי בכיסוי רובה.

שולחן ערוך או״ח תרמ״ה, א-ד; רמ״א שם; משנה ברורה תרמ״ה ס״ק ו׳-ח׳; מקראי קודש עמ׳ 76–77 סל״ג.

לולב מהודר מול כשר לברכה#

המילה ״מהודר״ על אריזה אינה תעודת כשרות במובן ההלכתי — כל הכשר מדרג לפי הגדרותיו שלו. ההבדל העקרוני בין כשר למהודר מוסבר במדריך נפרד; כאן הוא מיושם על הלולב, מאפיין אחר מאפיין.

שולחן ערוך או״ח תרמ״ה ותר״נ; משנה ברורה שם; פניני הלכה סוכות ד, ה-ז; מקראי קודש פרק ב.

הבדלי מנהג — מי מחפש מה#

אותו לולב עצמו יכול להיות ״בדיוק מה שחיפשתי״ לאחד ו״לא מתאים לי״ לשני, בלי שאף אחד מהם טועה — שתי הגדרות של אותו פסול, ושתי מסורות של הידור.

שולחן ערוך ורמ״א תרמ״ה, ג; פניני הלכה סוכות ד, ו; מקראי קודש עמ׳ 52–56, 78–81; ילקוט יוסף הל׳ לולב; ספר המנהגים — חב״ד; מדריך הקנייה החב״די (COL).

מה בודקים בקנייה, בסדר הזה#

הבדיקה כולה אורכת דקה, ובלבד שעושים אותה בסדר: אין טעם להתווכח על תיומת בלולב שקצר מן השיעור.

1. מצאו את העלה האמצעי — אצבע על השדרה, לטפס עד שהיא נגמרת ומתפצלת.
2. לא נקטם — ראש העלה האמצעי שלם, בראייה רגילה. אם יש שני עלים אמצעיים — ששניהם שלמים.
3. תיומת — שהעלה האמצעי אינו נחלק. בעדינות, כדי לא לפתוח בבדיקה את מה שהיה סגור.
4. לא ״הימנק״ — שהראש אינו מתפצל כמזלג ששיניו נוטות לצדדים שונים.
5. ישרות — אחזו את הלולב במאוזן מול העיניים כחץ, והביטו לאורכו.
6. השדרה — שאין בה בליטות ״כמין קוצים״, ושאינה כפופה בזווית.
7. העלים — עולים עם השדרה ולא תלויים למטה, ומכסים את השדרה משני צדדיה.
8. אורך — מדדו את השדרה בלבד, מסיום השדרה כלפי מטה; ובדקו שיישאר טפח מעל ההדסים והערבות שאתם קונים.
9. טריות — ירוק, לח, בלי הלבנה.
10. בלי דבק — פתחו מעט עלים ובדקו שאין חוטי דבק נמתחים ביניהם.

שולחן ערוך או״ח תרמ״ה, ב-ט; תר״נ, א-ב; משנה ברורה שם; מקראי קודש פרק ב; מדריך הקנייה החב״די (COL).

פניני הלכה סוכות ד, ו; מקראי קודש עמ׳ 60–61 ס״כ והערה נ״א, עמ׳ 67–68.

והערה שנוגעת לנימוס ולא להלכה: לולב מהודר הארוז בקופסה שקופה — אין לפתוח את האריזה בלי הסכמת המוכר, שהלולבים הארוזים כבר נבדקו; והרוצה לבדוק בעצמו יקנה לולב לא ארוז. אחרי הקנייה מתחיל שלב אחר לגמרי — לשמור על הלולב שלא יתייבש ושהתיומת לא תמשיך להיפתח, ולסדר אותו מול ההדסים והערבות שנבחרו איתו.

← לכל המדריכים