הדסים משולשים וערבות — מה בודקים ומה באמת פוסל

על האתרוג הלקוח יידע לשאול, ועל הלולב הוא לפחות ישמע את המילה תיומת. ההדסים והערבות נכנסים לסט כמעט תמיד בלי שאלה אחת — ודווקא בהם הפער בין מה שמונח על הדוכן לבין מה שהקונה חושב שהוא קונה הוא הגדול ביותר.

מה זה ״משולש״ ולמה זה קובע#

התורה קוראת למין השלישי ״עֲנַף עֵץ עָבֹת״, וקיבלו חז״ל שזהו ההדס שעליו חופין את עצו. הגדרת ״עבות״: שלושה עלים או יותר יוצאים מכל קֵן בגובה שווה, בגבעול אחד — כך שהעלים נראים כקליעה והענף נראה עבה.

ויקרא כג, מ; סוכה ל״ב ע״ב; שולחן ערוך או״ח תרמ״ו, ג; רמב״ם הל׳ לולב ז, ב.

• קֵן — מפגש העלים סביב הענף. בשוק קוראים לזה ״קומה״ או ״חוליה״.
• משולש / עבות — קן שיוצאים ממנו שלושה עלים בגובה שווה.
• חופה את עצו — העלים שוכבים כלפי מעלה ומכסים את הענף, כך שאין עץ חשוף.

ומה אם לא. אם שני עלים יוצאים בשווה זה כנגד זה והעלה השלישי גבוה מהם או נמוך מהם — אין זה עבות אלא ״הדס שוטה״, ״מפני שאין עליו הולכין כסדר אלא משובשין כשוטה״. הוא הדין להדס של ״שניים על גבי שניים״, שתי שורות של שני עלים.

שולחן ערוך או״ח תרמ״ו, ג; משנה ברורה שם ס״ק י״ב-י״ג.

פניני הלכה סוכות ד, ח והערה 5; מקראי קודש עמ׳ צ״ח–ק וציורים 33–35; ד׳ המינים למעשה, משולש › ד-ה.

שתי מסירות שכדאי להכיר, כי הן מכשירות את רוב מה שמונח בשוק. הגר״ח קנייבסקי השיב שיש להחשיב גם את הבליטה (הניצן) שסביב שורש העלה כשורש העלה, ודי שסוף בליטה אחת מגיעה לתחילת הבליטה שלידה כדי שהקן ייחשב משולש. ובנוגע לשמועה המפורסמת בשם בריסק — הגרד״צ סולוביצ׳יק דחה אותה בשתי ידיים, ומסר בשם ר׳ חיים מבריסק: אם שלושת השורשים נפגשים, זה משולש.

ארבעת המינים למהדרין — הרב עדס, ערך משולש.

עבות — כשהעלים חופים את העץ#

המילה ״עבות״ אינה רק מספר העלים בקן, אלא גם מה שהם עושים לענף: הם צריכים לכסות אותו. יש פוסלים הדס שאין ראש העלה מגיע לעוקצו של העלה שמעליו, ויש מכשירים; ולמעשה ״מצווה מן המובחר ליטול הדס שענפיו חופים את כל עצו״, ובדיעבד די ברוב, שרובו ככולו.

מור וקציעה מול רבינו ירוחם והמאירי; חזון עובדיה סוכות; ילקוט יוסף מועדים.

גם לגודל העלה יש מקום: יש שכתבו שראוי שיהיה כשיעור ציפורן אגודל, ובעלים גדולים ורחבים מדי יש חשש לדעת בה״ג שזה נקרא הדס שוטה. וזה ההידור שקונה מזהה בעין בשנייה: עלים צפופים, שוכבים כלפי מעלה, מכסים לגמרי את הענף.

ילקוט יוסף מועדים; חזון עובדיה סוכות.

פניני הלכה סוכות ד, ח.

השיעור ואיך מודדים#

שיעור ההדס והערבה זהה: שלושה טפחים, ושדרו של לולב ארבעה, כדי שהשדרה תצא מעל ההדס טפח. ומודדים את העץ או הגבעול בלבד, לא את העלים היוצאים מעבר לו; ובערבה — בגבעול האמצעי לבדו, בלי העלים העליונים.

שולחן ערוך או״ח תר״נ, א-ב; משנה ברורה תר״נ ס״ק א בשם הריטב״א; פניני הלכה סוכות ד, ח הערה 6; מקראי קודש ציור 38, עמ׳ 25 סעיף ג.

שולחן ערוך או״ח תר״נ, א; משנה ברורה שם ס״ק ח; פניני הלכה סוכות ד, ח הערה 6; מקראי קודש עמ׳ 23 סעיף י״א, עמ׳ ק״ג–ק״ה; ילקוט יוסף סימן תר״נ.

אין שיעור למעלה — הדס ארוך כשר, ובלבד ששדרת הלולב תצא מעליו טפח. ואם ההדסים או הערבות ארוכים מדי, או שמקצרים אותם מלמטה ומעמידים על שלושה טפחים, או שקושרים אותם נמוך יותר. בערבה זו נקודה קריטית: קוצצים מלמטה ולא מן הראש, כדי שלא ליצור ״נקטם ראשה״. בשוק רוב ההדסים נמכרים ב־30 ס״מ ומעלה, בדיוק כדי לצאת ידי כל השיטות ולהשאיר מרווח לקיצור — ולכן סדר הקשירה והאגידה משפיע ישירות על מה כדאי לקנות.

שולחן ערוך או״ח תר״נ, ב; פניני הלכה סוכות ה, ב; ילקוט יוסף וחזון עובדיה סוכות; שולחן ערוך הרב.

מקראי קודש עמ׳ 24 סעיף י״ב.

וכמה מן הענף צריך להיות משולש

״למצוה בעינן כל שיעור אורך ההדס שיהא עבות, ולעיכובא ברובו״ — לכתחילה כל שלושת הטפחים משולשים, ולעיכובא רוב שלושת הטפחים. במספרים: שיעור ההדס י״ב גודלין, ולכן די בשבעה גודלין משולשים, כ־14 ס״מ מתוך 24. ובהדס ארוך מן השיעור אין צורך שרוב כל אורכו יהיה משולש, אלא רוב שיעור הכשרו. ואין צורך שהחלק המשולש יהיה דווקא בראש הענף, אף שהידור מצווה שיהיה גם שם.

שולחן ערוך או״ח תרמ״ו, ה; משנה ברורה שם ס״ק י״ח-י״ט; רמ״א תרמ״ו, ה בשם הטור; ביאור הלכה שם ד״ה ולעיכובא; פניני הלכה סוכות ד, ח.

ושני דברים שמרגיעים מול הערימה: קנים מפוזרים ולא ברצף כשרים לכתחילה, ואף אם יש קן שוטה ביניהם שני החלקים מצטרפים; וראש שאינו משולש אינו מעכב כלל. ״משולש לגמרי״ הוא ההידור, לא הדין הבסיסי.

הגרד״צ סולוביצ׳יק בשם הרב מבריסק, והגר״נ קרליץ — ארבעת המינים למהדרין, ערך רוב משולש.

נשרו רוב העלים, נקטם הראש, יבש#

נשירה. היו בקן יותר משלושה עלים ונשרו חלק — כל עוד נשארו שלושה בכל קן כשר, ״אפילו נשרו רובם״. היו שלושה ונשר אחד מכל קן ברוב אורך השיעור — כאן מחלוקת ראשונים: הרא״ה, הריטב״א ורבינו ירוחם מכשירים, שכיוון שנשארו שניים רובו ככולו; והר״ן והבית יוסף פוסלים, שאין ״עבות״ אלא בשלושה. להלכה נקטינן להקל במקום הדחק. ונשרו שני עלים מכל קן ברוב שיעור ההדס — פסול לכל הדעות.

שולחן ערוך או״ח תרמ״ו, ד; משנה ברורה שם ס״ק י״ז-י״ח ושער הציון כ״א; חזון עובדיה סוכות; ילקוט יוסף מועדים.

נקטם ראשו — וזו אחת ממחלוקות השולחן ערוך והרמ״א המרכזיות בהדס. השולחן ערוך: ״נקטם ראשו כשר, אפילו לא עלתה בו תמרה״, שבהדס העלים חופים את ראשו ואין הקטימה ניכרת; והרמ״א: ״וטוב להחמיר במקום שאפשר באחר״. ואין קרוי נקטם אלא כשנקטמו העצים; קטימת העלים העליונים לבדם אינה נחשבת קטימה כלל.

שולחן ערוך או״ח תרמ״ו, א ותרמ״ו, י; רמ״א שם בשם המגיד והר״ן; משנה ברורה שם ס״ק כ״ט, ל״ה; חזון עובדיה סוכות.

יבש מול כמוש. יבשו עליו — פסול; כמשו — כשר. ושיעור היבשות: ״אפילו אם נפרך בציפורן, אם עדיין ירוקים הם — כשר; ואינם נקראים יבשים אלא כשילבינו פניהם״. המבחן הקובע הוא אפוא צבע העלים ולא פריכות העץ. ומי שאינו בקי — ישרה את ההדס במים יום או יומיים; אם חזר למראהו ולמישושו, לח.

שולחן ערוך או״ח תרמ״ו, ו-ט; משנה ברורה שם ס״ק כ׳-כ״א, כ״ז; מקראי קודש פרק ג סעיף ל״ד ועמ׳ 24 סעיף כ׳, ציור 47; פניני הלכה סוכות ד, ח.

ענבים. ההדס מצמיח פירות קטנים כעין ענבים, בתחילה ירוקים ואחר כך אדומים ושחורים. ירוקים — כשר. אדומים או שחורים שמספרם מרובה ממספר העלים בשלושת הטפחים — פסול, ״דלאו הדר הוא״. ומותר ואף לכתחילה למעטם מערב יום טוב, ואז ההדס חוזר לכשרותו; אבל ביום טוב אין ממעטין, ״לפי שהוא כמתקן״.

שולחן ערוך או״ח תרמ״ו, ב; משנה ברורה שם ס״ק ו׳-ח׳; פניני הלכה סוכות ד, ח; חזון עובדיה סוכות.

ילקוט יוסף מועדים; משנה ברורה תרמ״ו ס״ק י״ח.

כמה הדסים צריך#

מן הדין שלושה, ופחות משלושה לא מהני אפילו אם אינם קטומים. ובמקום דוחק גדול שאין הדס כשר — ״סגי ליה בחד דלא קטום״, ויש דעות אם מברכים על כך, ולכתחילה לא להקל בזה ביום ראשון.

שולחן ערוך או״ח תרנ״א, א; רמב״ם הל׳ לולב ז, ז; משנה ברורה תרנ״א ס״ק ד-ו.

ומעבר לשלושה — ״בערבה והדס מוסיף בה כל מה שירצה... והמדקדקים אינם מוסיפים על שתי ערבות ושלושה הדסים עבות״. אין כאן ״בל תוסיף״, שהתורה לא נתנה מספר קצוב בהדס ובערבה. וזו נקודה שבה ״כמה?״ אינה שאלה הלכתית אלא שאלת מנהג:

שולחן ערוך או״ח תרנ״א, טו; משנה ברורה שם ס״ק נ״ט.

שולחן ערוך או״ח תרנ״א, א-טו; משנה ברורה שם; רמב״ם הל׳ לולב ז, ז; פניני הלכה סוכות ה, ב; ספר המנהגים — חב״ד; מקראי קודש עמ׳ 959.

שולחן ערוך או״ח תר״נ, א-ב; מקראי קודש עמ׳ 975.

הערבה: סימני הכשרות ומה פוסל#

״עַרְבֵי נָחַל האמור בתורה הוא מין ידוע הנקרא כן: עלה שלו משוך כנחל, ופיו חלק, וקנה שלו אדום״. שלושת הסימנים, כלשונם:

שולחן ערוך או״ח תרמ״ז, א.

1. עלה משוך — ארוך וצר לאורכו, ולא סימטרי-עגול.
2. פה חלק — שפת העלה חלקה; ״ופיו חלק, רוצה לומר חודו״.
3. קנה אדום — הענף אדמדם; ואפילו בעודו ירוק כשר, שכל שאינו לבן ממש סופו להאדים כשהשמש מכה בו.

שולחן ערוך או״ח תרמ״ז, א; משנה ברורה שם ס״ק א-ב.

ומולה עומדת הצפצפה: ״יש מין אחד דומה לערבה, אלא שעלה שלו עגול, ופיו דומה למסר, וקנה שלו אינו אדום — וזהו הנקרא צפצפה, והיא פסולה״ — פסולה מן התורה, שאיננה בכלל ערבה כלל. ודקות שחשוב להכיר: ״ויש מין ערבה שאין פי העלה שלה חלק ואינו כמסר, אלא יש בו תלמים קטנים עד מאוד כמו פי מגל קטן — וזה כשר״. כלומר שיניים עדינות מאוד אינן פוסלות; שיניים גסות כמסור — כן.

שולחן ערוך או״ח תרמ״ז, א; משנה ברורה שם ס״ק ד-ו.

משנה ברורה תרמ״ז ס״ק ו; ארבעת המינים למהדרין — הרב עדס, לוחות עץ השיטה; הר צבי; חזון עובדיה סוכות.

ומה עם ״ערבי נחל״ — האם צריך שגדלה על הנחל? מעיקר הדין לא: ״ואפילו היה גדל במדבר או בהרים — כשר״. יש אומרים שיותר טוב לכתחילה ליקח מן הגדלות על הנחל, ומדברי הט״ז משמע שאין לדקדק בזה. ערבי נחל של ממש הם הידור המספק את כל הדעות, לא חובה.

שולחן ערוך או״ח תרמ״ז, א; משנה ברורה שם ס״ק ג; חזון עובדיה סוכות; פניני הלכה סוכות ד, ט.

וכמה ערבות — שתיים. ואם נטל בד אחד בלבד, צריך לחזור וליטול ולברך. מותר להוסיף על השתיים, והמדקדקים אינם מוסיפים.

שולחן ערוך או״ח תרנ״א, א וטו; משנה ברורה שם ס״ק ג.

ערבה יבשה והחלפה במהלך החג#

״ערבה שיבשה או שנשרו רוב עליה או שנקטם ראשה — פסולה; אבל כמושה או שנשרו מקצת עליה — כשרה״. ״יבשה״ היינו ברוב עליה, שנסתלק מהם כל מראה הירקות והלבינו פניהם. וכמושה כשרה בדיעבד, ״אכן כיוון דערבות מצויות — טוב להדר לכתחילה גם בזה״ — וזה בדיוק ההיגיון של החלפת ערבות במהלך החג.

שולחן ערוך או״ח תרמ״ז, ב; משנה ברורה שם ס״ק ז, ט, י״א; פניני הלכה סוכות ד, ט; ילקוט יוסף.

מקראי קודש פרק ד סעיפים ט״ו, כ״א, כ״ה; שולחן ערוך או״ח תרמ״ז, ב.

ו״נקטם ראשה״ — נאמר רק כשנקטם הגבעול עצמו. ״והיינו שנקטם עצה; אבל בנקטם עליה, אף שהוא מראשה, אין נפקא מינה בזה ונחשבת כשאר עלין״ — וכן אם נשר העלה העליון, כשרה. הלבלוב שבראש, מה שקונים מכנים ״ערבה עם ראש״, הוא דרגת הידור ולא תנאי כשרות, והמחלוקת סביבו היא רק בשאלה כמה מהדרים בו.

שולחן ערוך או״ח תרמ״ז, ב; משנה ברורה שם ס״ק י, י״ב; פניני הלכה סוכות ד, ט; מקראי קודש פרק ד סעיפים כ״ג-כ״ד והערה נ״ז, ציורים 63–64; ילקוט יוסף.

ההחלפה עצמה אינה חובה אלא מנהג הידור מפורש בפוסקים. הרמ״א בדרכי משה: ״שנוהגין במקומותינו ליקח כל ימי חול המועד ערבה חדשה, היכא דאפשר, למצווה מן המובחר״; ופניני הלכה מוסיף שרבים מסתפקים בכך שמשתדלים לשמור עליהן שלא יתייבשו. וכשמחליפים — יש לקשור מחדש או להוסיף קשר, ולא רק לתחוב את הערבה החדשה לקשר הקיים.

רמ״א או״ח תרנ״ד, א ודרכי משה שם; פניני הלכה סוכות ד, ט; ה, ז; משנה ברורה תרנ״ד ס״ק ה; ילקוט יוסף סימן תרמ״ז.

הדס מול ערבה — במבט אחד#

שולחן ערוך או״ח תרמ״ו, תרמ״ז, תר״נ, תרנ״א, תרנ״ד ותרס״ד עם משנה ברורה.

מה בודקים בקנייה#

בהדס: לספור קינים לאורך הענף ולא רק בראש — שלושה עלים בכל קן בגובה שווה; שלפחות רוב שלושת הטפחים משולש; אורך הענף עצמו בלי העלים העליונים; עלים צפופים בלי עץ חשוף ביניהם; לפתוח מעט ולבדוק ענבים בין הקינים; ירוק מלא וריח חזק — עלים שהלבינו הם יבש והוא פסול. ולנער קלות: הדס שמשיר עלים בקלות יגיע לחג פחות טוב.

שולחן ערוך או״ח תרמ״ו, א-י; תר״נ, א; משנה ברורה שם; מקראי קודש פרק ג.

בערבה: עלה משוך ולא עגול; אצבע על שפת העלה, שאין שיניים גסות כמסור; קנה אדמדם או ירוק שסופו להאדים, ולא לבן; גבעול באורך השיעור, ואם צריך לקצר — מלמטה בלבד; גבעול עליון לא קטום. ומעל הכול — מאיפה זה הגיע: מגדל מבוקר, לא צד דרך. אחרי שהמינים נבחרו, סדר האגידה קובע איך הם יחזיקו מעמד, והלולב עצמו נבדק אחרת לגמרי.

שולחן ערוך או״ח תרמ״ז, א-ב; תר״נ, א-ב; משנה ברורה תרמ״ז ס״ק א-ו; מקראי קודש פרק ד.

← לכל המדריכים