ארבעת המינים לילדים — מאיזה גיל, ואיזה סט

השאלה מגיעה כמעט תמיד בשתי גרסאות. הראשונה: ״מאיזה גיל חייבים?״ — והתשובה אינה גיל אלא יכולת. השנייה, שנשאלת פחות ומטרידה יותר: ״קניתי לילד סט, אז למה אסור לתת לו אותו בבוקר?״ — וזו שאלה שיש לה תשובה מדויקת, והיא לא אינטואיטיבית.

האם יש חובה לקנות לילדים#

חובת החינוך במצוות לולב אינה חובה על הילד, אלא על האב. ומכאן שהחובה היא שהילד יקיים את המצווה — לא בהכרח שיהיה לו רכוש משלו.

סוכה מ״ב, א; שולחן ערוך או״ח תרנ״ז, א.

השולחן ערוך עצמו כותב את הפתרון למי שאינו יכול לקנות: ״ייתן לו בכל יום את לולבו שלו״ — הילד מקיים את המצווה בלולב של האב, מדי יום, ובזה יצא האב ידי חובת החינוך. זו לא הצעה של דיעבד; זו לשון השולחן ערוך.

שולחן ערוך או״ח תרנ״ז, א.

מאיזה גיל — חינוך#

המבחן ההלכתי אינו גיל בשנים אלא יכולת: קטן שיודע לנענע את הלולב כדין — להוליך ולהביא, להעלות ולהוריד — אביו חייב לחנכו במצוות לולב. ילד אחד מגיע לזה בגיל ארבע, אחר בגיל שש; המבחן הוא הילד שלפניכם.

סוכה מ״ב, א; שולחן ערוך או״ח תרנ״ז, א.

השלב הבא הוא זה שממנו נובעת ההמלצה לקנות: ילד שהגיע לגיל שבו הוא בא לבית הכנסת ומתפלל — נכון שאביו יקנה לו ארבעה מינים משלו, כדי שיוכל לנענע במקומות שתיקנו חכמים, כלומר בהלל ובהושענות עם הציבור. עד שם, סט של הבית מספיק בהחלט.

משנה ברורה תרנ״ז ס״ק ד; פניני הלכה סוכות ה, ו.

ובנות — טוב לעודד שינענעו בכל יום. נשים פטורות ממצוות נטילת לולב, אך מצווה יש להן, ויש בכך חינוך לחיבוב מצוות.

פניני הלכה סוכות ה, ו.

סט חינוכי מול סט כשר לברכה#

״סט חינוכי״ הוא מונח של שוק, לא מונח של הלכה. ההלכה מכירה בשני דברים בלבד: סט שהוא כשר וסט שאינו כשר. ולכן השאלה שצריך לשאול את המוכר אינה ״זה סט לילדים?״ אלא ״זה עומד בשיעורים?״.

סט שעומד בכל אלה הוא סט כשר, גם אם הוא קטן, גם אם האתרוג בו פשוט וגם אם הוא זול. סט שאינו עומד בהם אינו ״סט לילדים״ — הוא פשוט אינו ארבעה מינים. וזה כל ההבדל. את שאלת השיעורים לפי מנהג פירטנו בנפרד במדריך בחירת הלולב.

למה ״לא לברכה״ זה בסדר גמור, ומתי זה כן בעיה#

ילד קטן שמחזיק ענף בגינה ומנופף בו — אין בכך שום בעיה, ואין צורך שיהיה כשר. הבעיה מתחילה בדיוק בנקודה אחת: כשמלמדים אותו לברך. ברכה על סט פסול היא ברכה לבטלה, ומי שקנה לילדו ״סט לא לברכה״ ואז עמד לצידו ואמר איתו את הנוסח — לימד אותו בדיוק את הדבר שלא רצה ללמד.

• ילד לפני גיל חינוך — כל דבר שיחזיק בו הוא בסדר. לא מברכים.
• ילד בגיל חינוך שכבר מברך — הסט שבידו צריך להיות כשר. אין כאן קיצור דרך.
• ילד שמברך על הסט של אבא — בסדר גמור, וזו לשון השולחן ערוך. ובלבד שהאב יצא כבר ידי חובתו ביום הראשון; ראו הפרק הבא.

הבעיה של קטן ו״לכם״ — למה לא נותנים לילד את הסט של אבא ביום הראשון#

ביום הראשון של סוכות נדרשת בעלות גמורה: ״וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן״, ודרשו חז״ל ״לכם — משלכם״. סט שאול אינו מוציא ידי חובה ביום הראשון; בשאר הימים הוא כן.

ויקרא כג, מ; סוכה כ״ז ע״ב · כ״ט ע״ב; שולחן ערוך או״ח תרנ״ח, ג; פניני הלכה סוכות ד, יג.

וכאן נכנס הכלל שיוצר את כל הבעיה: ״קטן קונה ואינו מקנה״ מן התורה. הילד יכול לקבל מתנה, אך אין בכוחו להקנות בחזרה. ולכן אם האב נתן לילד את הסט במתנה, ואחר כך הילד ״החזיר״ — ההחזרה אינה תופסת מן התורה, הסט כבר אינו של האב, ונמצא שהאב וכל הגדולים אחריו אינם יכולים עוד לצאת בו ביום הראשון.

סוכה מ״ו ע״ב; רמב״ם הלכות לולב ח, י; שולחן ערוך או״ח תרנ״ח, ו; פניני הלכה סוכות ד, יג.

שולחן ערוך או״ח תרנ״ח, ו; משנה ברורה שם ס״ק כ״ד.

והילד רוצה עכשיו, לפני שהגדולים הספיקו

שלוש דרכים מעשיות שהתירו הפוסקים, וכולן שומרות על הסט ברשות הגדול:

1. לאחוז יחד עם הילד — הגדול אוחז בסט עם הילד ואינו מוציאו מידו. כיוון שהסט לא יצא מרשותו, הקטן לא קנה כלל — ולכן זה מותר אפילו בילד קטן מאוד.
2. להושיט בלי כוונת מתנה — פשוט לתת לו להחזיק, בלי להקנות לו דבר.
3. לומר בפירוש ״יהא שלך עד שתצא בו ואחר כך יהיה שלי״ — נוסח שנחשב שאלה ולא מתנה, ולכן הסט נשאר של הגדול.

שולחן ערוך או״ח תרנ״ח, ו; משנה ברורה שם ס״ק כ״ח; ילקוט יוסף מועדים עמ׳ קע״ז.

משנה ברורה תרנ״ח ס״ק כ״ח; ברכי יוסף תרנ״ח ס״ק ו; חזון עובדיה סוכות עמ׳ ת״ג; פניני הלכה סוכות ה, ו הערה.

שולחן ערוך או״ח תרנ״ח, ו; משנה ברורה ס״ק כ״ו–כ״ז; חזון עובדיה סוכות עמ׳ ת׳; ילקוט יוסף מועדים עמ׳ קע״ז.

ילד מעל בר מצווה — מה משתנה#

הכול. בן שלוש עשרה שנה ויום אחד — מותר לתת לו את הלולב לצאת בו ביום הראשון אפילו לפני שהאב יצא, ואחר כך יחזירו לאב והאב יקיים בו את המצווה. ואף שאין אנו יודעים אם הביא שתי שערות, סומכים על ״חזקה דרבא״.

כתב סופר סי׳ קכ״ט; חזון עובדיה סוכות עמ׳ ת״ב; ילקוט יוסף מועדים עמ׳ קע״ז.

מכאן שהשנה שלפני בר המצווה היא הרגע הטבעי לעבור מ״סט של ילד״ לסט שיישאר איתו: הוא כבר מקנה ומוקנה ככל אדם, הוא נוטל עם הציבור, והסט הזה יעבור איתו לשנים הבאות. וזו גם התשובה לשאלה מתי בכלל שווה להשקיע.

אליה רבה; פרי מגדים, בביכורי יעקב ס״ק י״ח; חזון עובדיה סוכות עמ׳ שצ״ח.

איך שומרים שסט של ילד לא ייהרס#

הבעיה בסט של ילד אינה הלכתית אלא מכנית: ערבות נובלות בתוך יום, הדסים מאבדים עלים, ולולב שנשען על הרצפה מתפרק. כמה דברים שעובדים:

• ערבות רזרביות — קנו כפול. הערבה היא המין שנובל ראשון, אצל מבוגרים ובוודאי אצל ילדים.
• קוישיקל או טבעות רזרביים — ביום טוב אסור לייצר חדשים, ומותר להשתמש במוכנים מראש. ילד שקורע קוישיקל בשמחת התורה בלי רזרבה נשאר בלי.
• נרתיק קשיח, לא שקית. הסט של הילד עובר יותר טלטולים מזה של אבא.
• להחליף מין בהתרת האגד ולא בשליפה — תחיבה בכוח משירה עלים ופוגמת במינים.
• קירור בלילה, עטוף במגבת לחה — ולא במקפיא. הרחבנו על כך באיך שומרים על ארבעת המינים טריים.

מקראי קודש (הררי), ד׳ המינים, עמ׳ 392, 414.

כמה להשקיע#

מצוות ההידור היא להוסיף עד שליש על מחיר הסט הפשוט — ורוב האחרונים הכריעו לקולא. הרוצה להוסיף מעבר לכך, ״הקב״ה ישלם שכרו״, ובתנאי שאין זה על חשבון צרכי ביתו. ומי שמצבו דחוק, אין עליו מצווה להוסיף שליש כלל.

בבא קמא ט, א; בית יוסף תרנ״ו, א; משנה ברורה תרנ״ו ס״ק ו; פניני הלכה סוכות ד, יד.

בסט של ילד המשמעות המעשית ברורה: מה שקובע הוא שהסט כשר — שהשדרה בשיעור, שהאתרוג לא קטן מכביצה, שיש שלושה הדסים ושתי ערבות. הידור באתרוג של ילד בן שבע הוא בחירה של ההורה, לא דרישה של ההלכה. מי שרוצה לבנות סט מדויק בעצמו יכול לעשות זאת בבונה הסטים, ומי שרוצה להבין למה בכלל יש פערי מחיר — במדריך המחירים.

← לכל המדריכים